זהו סיפורה של "מחלבת דשן" ושל משפחתו של הרב החלבן, הרב חיים עזרא כהן פרחיה שליט"א, העוסקת מדורי דורות בייצור גבינות. המשפחה עלתה לארץ ישראל דרך נמל יפו בתחילת המאה שעברה, לאחר שנדדה בין גלויות יוון ותורכיה. שרשיה מגיעים עד תקופת יציאת מצריים ופנחס הכהן – הוא אליהו הנביא.

שנת 1904, ימי תקופת השלטון התורכי בארץ

משפחת כהן פרחיה עולה מתורכיה לארץ ישראל בעקבות קריאת מבשרי הציונות המדינית הראשונים. ההורים וארבעת בניהם הגיעו לנמל יפו והצטרפו לקהילת המתיישבים שהגיעו לעיר מארצות המזרח והבלקן החל מאמצע המאה ה-19. עולים אלו הקימו ישובים יהודיים בעלי אופי פעיל וייצרני שייסדו מציאות חדשה בישוב היהודי הישן שהתקיים במקום. הם הקימו קהילה חדשה ביפו שהתפרנסה מיגיע כפיה ואמצה את הססמה “תורה ועבודה”. בזכות שליטתם בשפות הארץ, ערבית ותורכית, הצליחו העולים להפוך לכוח כלכלי דומיננטי מוביל במסחר ביפו הערבית ובארץ. הם האמינו שהגברת העלייה, ההתישבות בארץ והפרנסה מיגיע כפיהם – יביאו את הגאולה. המשפחה עברה להתגורר בחוות רוחמה ברובע היהודי בעזה, שם המשיכה במסורת ייצור הגבינות והיוגורט שהביאה עימה מתורכיה ונדדה עם הצאן והבקר ברחבי הארץ כדי לתור אחר שווקים חדשים.
img2his img1his

בתחילת שנות ה- 20

בני המשפחה מגיעים לאזור כפר- סבא, שם הם מתמקמים למשך מספר שנים. לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בשכונת נוה צדק הותיקה, ליד בתיה הראשונים של תל אביב הצעירה והצומחת בחולות הים. ברבות השנים נולדו שם בנותיו ובניו של עזרא כהן, ביניהם הבכור אליהו זצ”ל, דוד וחיים יבדל”א.

בתחילת שנות ה- 30

הסב עזרא אליהו כהן ז"ל מחליט להתמקד בייצור גבינות בלבד ומקים את המחלבה הראשונה בתל-אביב ברחוב השוק 7 פינת לוינסקי. המחלבה נקראה: "מחלבת הכהנים". את הגבינות מכרו בעיקר בחנות המפעל וכמעט לא שיווקו לחנויות חיצוניות. במחלבה זו עבדו גם הבנים ולמדו את סודות ייצור הגבינות על פי המסורת והידע שעברו במשפחה.

img3his img4his
משנות החמישים עד סוף המאה העשרים

בשנות ה-50 פתח האח דוד כהן מחלבה לייצור גבינות מלוחות בהרצליה, ובשנות ה-60 עבר למתחם המחלבות ששכן ליד גבעתיים (כיום רחוב יגאל אלון). באזור בו עובר נחל איילון שכנו רפתות רבות ופעלו בו המחלבות הגדולות והקטנות. דוד והשותף יוסף הולנדר שחבר אליו, יסדו את “מחלבת דשן” שהתמחתה בייצור גבינות משובחות הנשענות על המסורת המשפחתית, גבינות מלוחות, בולגריות וכחושות. הגבינות נמכרו גם למחלבות אחרות ולכל דורש. האח הצעיר, חיים כהן, שכבר נודע בכינויו “הרב החלבן”, עבד במחלבה אצל אחיו והשותף חיים הולנדר עד שברבות הימים קנה את חלקו של חיים הולנדר והפך בעלים ושותף עם אחיו דוד ב”מחלבת דשן”.
img5 history1

מחלבת דשן ־ אל תוך המאה העשרים ואחת

את ניהול המחלבה ממשיך דור הבנים המכשיר כבר את דור הנכדים להשתלב במסורת המשפחתית: אריה, בנו של הרב החלבן, הוא הנדסאי תעשיה וניהול המפתח את קוי הייצור והפיתוח העיסקי, ורמי, בנו של דוד כהן, בעל תואר שני בהנדסת מזון ומומחה לגבינות מבתי ספר מתמחים באנגליה ואוסטרליה.

הגבינות המיוצרות במחלבת דשן ידועות בטעמן המיוחד והאופייני. מחלבת דשן עצמה זכתה במהלך השנים בציונים לשבח על איכות וטיב מוצריה. החיבור בין המודרנה למסורת המשפחתית עתיקת היומין, מניב את האיכות הגבוהה והטעמים המיוחדים שנשמרים מקדמא דנא ומותאמים לאפשרויות הייצור והשיווק של ימינו אנו.

history2